ראשית הפעילות הציונית של הרצל

ככל שהרצל העמיק בפעילותו ,כן הבין יש להעדיף את ארץ ישראל כיעד להגירה היהודית, כיוון שהיא גורם מושך וחשוב ליהודים והם יעדיפו לבוא אליה. תוכנתו המדינית של הרצל כללה עסקה עם הסולטאן העות'מאני ששלט בארץ.

הרצל האמין שיוכל לקנות מהסולטאן את ארץ ישראל בתמורה לסיוע כלכלי לאימפריה העות'מאנית, שהייתה שקועה בחובות למעצמות אירופה. לצורך שימוש פנה הרצל לעשירי היהודים באירופה, כמו למשל משפחת רוטשילד.

הרצל לא הצליח לשנע את בעלי ההון היהודים שפנה אליהם לתמוך בו ובתוכנתו. הם ראו בו אדם לא מציאותי שלתוכנתו אין סיכוי של ממש להצליח. כמה המם חששו כי תמיכה בהרצל ובתוכנתו הציונית תסכן את מעמדם. אך לצד הדחייה שהרצל נתקל בה מצד בעלי ההון, אחרים הצטרפו אליו. כמה משכילים יהודים ממרכז  אירופה וממערבה קיבלו בהתלהבות את רעיונותיו של הרצל והתגייסו לסייע לו בשימוש חזונו. בין התומכים החדשים בהרצל בלטו דמויות כמקס נורדאו, רופא וסופר יהודי גרמני, אוטו ורבורג, מדען ממשפחת הבנקאים היהודית הגרמנית, ואחרים.

ספרו של הרצל והידיעות על פעילותו הציונית הגיעו גם לרוסיה, והוא זכה שם לתמיכה כמה ממנהיגי הציונות של אגודות "חובבי ציון". אלה ביקשו לעורר שוב את הפעילות הציונית ולהרחיב אותה באמצעות מנהיג ציוני חדש ומבטיח, שידע לפעול גם מחוץ לגבולות תחום המושב, במרכז אירופה ובמערבה.

הרצל הבין שכדי לקדם את הרעיון הציוני ולשכנע את המוני היהודים ואת החברה הכללית לתמוך בתכונותיו, עליו ליצור תודעה ציבורית ודעת קהל אוהדת. לצד פרסום ספרו מדינת היהודים שנקרא בתרגומו הראשון לעברית בשם "תל אביב" והרומן אלטנוילנד כלומר ארץ ישנה חדשה, רומן המתאר את מדינת היהודים שתקום, הרצל פרסם מאמרים המפרטים את רעיונותיו בעיתונות היהודית והכללית באירופה. הוא ייסד ב-1897 בווינה שבועון בשפה הגרמנית בשם די וועלט שפרושו העולם. הרצל כעיתונאי מנוסה, הבין את כוחה את העיתונות בקידום רעיונות ובגיוס דעת קהל, ולכן ביקש ליצור כלי תקשורת שישמש אמצעי להפצת רעיונותיו בקרב היהודים ושיציג בפני העולם את התנועה הציונית,א ת מטרותיה ואת רעיונותיה.