פעילותו המדינית של הרצל

ביסוד גישתו הציונית של הרצל הציונות המדינית עמדה ההנחה שהגשמת מטרות הציונות מחייבת קבלת זיכיון הנקרא צ'רטר שתעניק לפעילות הציונית תוקף משפטי מוסכם.

הרצל טען שבלי הסכמה כזו אי אפשר לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה ושחובה לפעול באמצעים חוקיים ומוכרים.

ברוח גישתו הציונית מדינית של הרצל הוא פעל כדי להשיג מהמעצבות הכרה ותמיכה. פעילתו המדינית של הרצל החלה כבר ב-1896 עוד לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון. הרצל פנה אל בכירים בממשל הגרמני בניסיון להשיג תמיכה לציונות מהקיסר הגרמני ואף נסע לקונסטנטינופול בירת האימפריה העות'מאנית.

הרצל לא הצליח להשיג את הצ'רטר, אך עד מותו ב-1904 המשיך לפעול במישור המדיני למען השרת הכרה מדינית ואישור חוקי להתיישבות יהודית בארץ ישראל.

 

מדיניותו של הרצל

בנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני השני (1898) הסביר הרצל מדוע יש סיכוי להצלחת פעילותו הדיפלומתית:

אם קיימת בכלל תביעה חוקית לגבי שטח כלשהו על פני האדמה, מוכרחים כל העמים המאמינים בכתבי הקודש להכיר בזכותם של היהודים. אך הם יכולים לעשות זאת גם בלא קנאה ובלא דאגה, כי היהודים אינם עוצמה מדינית, ולא יהיו עוד עוצמה מדינית לעולם... הארץ הזו היא לא רק המולדת של הרעיונות הנשגבים ביותר ושל העם האומלל ביותר, גם מצבה הגיאוגרפי יש לה חשיבות גדולה ביותר לגבי אירופה כולה, כאן תעבור בעוד זמם שאינו יכול להיות רחוק, דרך המלך לקשרי תרבות ומסחר לאסיה...אתם יודעים בכמה תשומת לב מתבוננות המעצמות בכל צעד שעושה אחת מהן בכיוון זה...הארץ הזאת איננה יכולה להיותף וגם לא תהיה לעולם קניינה של מעצמה גדולה אחת, שכן היא נשמרת שמירה מעולה ביותר היא נשמרת בקפידה לא רק על ידי בעליה הנוכחיים, אלא על ידי שאר המעצמות".

 

 

אמונתו של הרצל בכוחו לשכנע את מעצמות אירופה ואת האימפריה העות'מאנית לתמוך בו התבססה על ההנחה שהצלחת הציונות היא לא רק אינטרס יהודי אלא גם אינטרס בינלאומי.

לדברי הרצל, הגירה המונית של יהודים מאירופה תשרת את האינטרסים המדיניים והכלכליים של מעצמות אירופה, והתיישבות יהודית בארץ ישראל תקדם את האינטרסים הכלכליים של האימפריה העות'מאנית ואת האינטרסים של מעצמות אירופה שפעלו במזרח התיכון.

מעצמות אירופה השונות ניצלו את חולשתה של האימפריה העות'מאנית כדי לקדם אינטרסים כלכליים ופוליטיים שלהן בניסיון למנוע הישגים ממעצמות אחרות. הרצל ביקש לנצל את התחרות בן המעצמות על מידת השפעתן באימפריה העות'מאנית כדי להשיג מהן את הערבות הבינלאומית להתיישבות יהודית בארץ ישראל.