מדינת היהודים

בשנת 1896 פרסם הרצל ספר בשם " מדינת היהודים ". הספר פורסם תחילה בשפה הגרמנית ובהמשך תורגם לשפות רבות . בספר הציג  את הבעיה היהודית ואת הפתרון.

 

הבעיה שהוצגה בספר

לדעתו של הרצל הבעיה של היהודים היא האנטישמיות הקיימת בכל מקום .

הגורם לבעיה:הרצל טען שבגלל התפתחות רעיון הלאומיות  היהודים נתפסים כזרים בכל מקום . בכל ארץ הם נתפסים כשונים ולכן הם לא מתקבלים כחלק מהעם.

 

הפתרון לבעיה שהוצגה בספר

הקמת מדינה ליהודים .

מכיוון שהבעיה היא לאומית , גם הפתרון צריך להיות לאומי. בתחילת דרכו הרצל לא התעקש על הקמת מדינה דווקא בארץ ישראל , והיה מוכן להתפשר גם על מקומות אחרים . בספרו הוא הציע את ארגנטינה.

הדרך להשגת הפתרון :  קבלת צ'רטר מהמעצמות .  צ'רטר פירושו אישור של המעצמות , בעל תוקף משפטי להקמת בית לאומי ליהודים . על מנת להשיג את המטרה טען הרצל שעל היהודים להקים שני ארגונים : "אגודת היהודים " – שתנהל משא ומתן מדיני עם המעצמות על מנת לקבל את הצ'רטר. ו"חברת

היהודים " שתטפל בעניין הכלכלי- חיסול הנכסים של היהודים בארצותיהם , ארגון ההגירה של היהודים ומתן עזרה בהתיישבות בארץ החדשה .

אופי המדינה: הרצל רצה להקים מדינה ליברלית ומתקדמת, שתדאג לרווחת תושביה ותקפיד על צדק משפטי וחברתי. הוא רצה שתהיה זו מדינה עם טכנולוגיה מפותחת ותעשייה מודרנית, עם חינוך פתוח וסובלני, ועם הערכה גדולה לחיי העבודה. הוא רצה שמדינת היהודים תהיה שוחרת שלום ותקיים צבא להגנה בלבד.

 

התגובות לפתרונו של הרצל

רבים תמכו ברעיונותיו של הרצל . תומכיו ראו בו מעין משיח מודרני שיוביל את היהודים למדינתם . אך היו להרצל גם מתנגדים רבים אשר כינו אותו "משיח שקר" וכינו את חיבורו "שטות גמורה".

בין מתנגדיו בלטו במיוחד אנשי תנועת "חיבת ציון" שדגלו ב"ציונות המעשית" ועודדו עלייה והתיישבות ללא קשר לאישור המעצמות . הרצל חזר וטען שעלייה לארץ ישראל ללא צ'רטר , כפי שנהגו "חובבי ציון" היא בבחינת הסתננות. היא איננה פתרון לעם שלם ולכן חבל להשקיע בה מאמצים כל עוד לא הושג האישור.